החלטה בתיק ת"א 13273-12-11

רקע

עניינו של ההליך שבכותרת בתובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין נזקיו של המשיב כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 9.10.09 (להלן: התאונה).

על פי כתב התביעה התאונה אירעה בעת שהמשיב, נהג משאית במקצועו, החליק מן המשאית כשביקש לרדת ממנה בתום יום העבודה ונחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו ובבית החזה.  

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה ועל פי החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 2.3.11 נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 56.26% על פי החלוקה הבאה:

40% בתחום הנוירולוגי לפי סעיף 29(7)(א)(III);

10% בתחום הפסיכיאטרי לפי סעיף 34(ב);

10% בתחום אא"ג לפי סעיף 72 (4) (ב)(I);

ו- 10% בתחום האורטופדי לפי סעיף 37 (5) א.

לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה הועמד שיעור נכותו של המשיב על 85%.

כעת מונחת לפניי בקשת המבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית האמורה מכוח סעיף 6ב לחוק הפלת"ד.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת המשיב הציג מצג שווא בפני הוועדה כאילו נפגע בראשו במהלך התאונה בעוד שבדיווחיו בסמיכות לתאונה מסר על חבלות בחזהו וברגליו בלבד.

כתימוכין, הפנתה המבקשת לשורת מסמכים בהם מדווח המשיב על מהלך הפגיעה בתאונה ועל האברים שנפגעו בה ללא שהוא מתייחס לחבלת ראש או למכאוב כלשהו בראשו. בין המסמכים: תעודת חדר המיון וטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה מיום התאונה, אסופת סיכומי ביקור רפואיים מימים 12.10.09, 21.10.09, 27.10.09 ו- 24.11.09 ובכל אלה כאמור מדווח המשיב על חבלות בחזהו וברגליו בלבד.

עוד נטען כי דיווח על כאבי ראש לא נשמע מפי המשיב אלא למעלה מחודשיים לאחר התאונה ובעקבותיו אושפז המשיב ועבר ניתוח לניקוז דימום תוך גולגולתי שאובחן בראשו. כל זאת, לטענת המבקשת, מבלי שסיבת הדימום ידועה ומבלי שנקשר קשר סיבתי בין הדימום המאוחר לבין אירוע התאונה אשר על סמך דיווחי המשיב לא כלל חבלת ראש.

לראיה הפנתה המבקשת לסיכום ביקור מביה"ח סורוקה מיום 14.2.10 ולסיכום ביקור מאותו יום אצל רופאת המשפחה בהם מציינים הרופאים המטפלים כי הסיבה לדימום לא ברורה כמו גם הסיבה לתלונות המשיב על התקפים, חולשה ורעד בגפיים.

המבקשת הוסיפה וטענה כי על אף שלא קיים דיווח קודם על מהלך פגיעה שכלל חבלת ראש במכתב השחרור של המשיב מן המחלקה הנוירו-כירורגית בבית החולים סורוקה מיום 25.12.09 הופיע רישום לפיו "ידוע שחודשיים טרם הגעתו למיון נפל ממשאיתו נחבל בראשו ללא אובדן הכרה, ללא הקאות, ללא כאבי ראש חזקים...". בהמשך לכך הפנתה המבקשת לסיכום ביקורו של המשיב אצל רופאת המשפחה מיום 29.12.09 בו מציינת הרופאה אנמנזה הפוכה לעניין חבלת ראש ולפיה: "לפי אנמנזה לא ידוע על חבלת ראש או איבוד הכרה".

בנוסף הפנתה המבקשת לתולדות התאונה כפי שנרשמו מפי המשיב במסמכי המל"ל בהם מתואר האירוע ככזה הכולל פגיעת ראש. כך בחוות דעת בתחום הפסיכיאטרי מיום 16.8.10, בחוות דעת רפואית בתחום אא"ג מיום 27.4.10 וכך גם בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 24.3.10.

כמו כן טענה המבקשת כי המשיב הצהיר בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות שלא סבל בעבר ממגבלות או כאבים דומים לאלה שנגרמו לו בתאונה בעוד שמסמכים רפואיים שנערכו עובר לתאונה ואחריה מעלים את ההפך:

כך על פי רישום רפואי מימים 19.1.96 ומיום 26.1.96  התלונן המשיב בין היתר על כאבים בצוואר בעקבות תאונת דרכים מיום 12.1.96 (נספח טז לבקשה);